100 שנה לאקרשטיין: איך לוקחים מותג היסטורי ומותגים אותו מחדש לעתיד סינמטי

כשהלקוח הוא מפלצת של מורכבות (המשמעות הטובה)

יש פרויקטים שבהם האתגר הגדול ביותר הוא לא הצילום ולא העריכה, אלא ההבנה מה הסרט הזה צריך לעשות, עבור מי, ואיך לרצות אנשים עם אג'נדות שונות בלי לאבד את הנשמה של הסיפור.

אקרשטיין היא חברה שמרנית, ותיקה, ועמוסה בהיסטוריה. 100 שנה, משפחות מייסדים, תעשייה כבדה, פרויקטים ארציים, ומנהלים לכל מחלקה שיש לכל אחד מהם דעה על מה הסרט "חייב להראות."

זה בדיוק הפרויקט שמוכיח עד כמה ניהול לקוח חכם שווה לפחות כמו ניהול ציוד.

אתגר 1: ארכיון שמגיע מכמה מאות שנים

כשעובדים על סרט יובל למותג ותיק, מקבלים הרים של חומרים: פילמים 8mm ו-16mm ממייסדים, תמונות שחור-לבן שהוסרקו בנסיבות לא ברורות, וידאו אנלוגי VHS מהשמונים, ו-צילומים דיגיטליים מהעשור האחרון, כולם ביחסי מסך שונים ואיכויות שונות.

האתגר הוא לא "לנקות" אותם, זה בלתי אפשרי ולא רצוי. האתגר הוא לכלול אותם בצורה שמרגישה כבחירה קולנועית, לא כמגבלה טכנית.

הפתרון: להחליט מראש שחומרי הארכיון יהיו "חלון לזמן", לא ינסו להיות 4K. הם מוצגים עם גרעיניות, צבע חם ומסגרות שמאותתות "זיכרון", ואז נחתכים חדשות לבקרים לצילומי הרחפן המודרניים. המעבר בין העתיק לחדש הופך למוטיב הויזואלי המרכזי של הסרט.

אתגר 2: לגרום לחברה עם 100 דעות להסכים על 100 שניות

בפרויקטים של תאגידים גדולים, כל סמנכ"ל רוצה שה"זרוע שלו" תקבל מספיק מסך-טיים. כל מחלקת שיווק רוצה את המסרים שלה. כל מנהל בכיר מחפש את עצמו בין הפריימים.

הפתרון: אסטרטגיית תסריט שמאחדת מבפנים. במקום לרשום "נראה מפעל, אחר כך נראה פרויקט, אחר כך נראה עובד", בנינו חוט סיפורי רגשי אחד: החומרים שיוצרים את ישראל. כל זרוע של אקרשטיין היא פרק בסיפור הזה, לא בגלל שהיא "חייבת להיכנס", אלא כי היא חלק מהנרטיב.

כשמנהלים שמרנים קיבלו את התסריט עם הלוגיקה הזו, הם הבינו שהסרט כבד עליהם יותר מאשר אם היו מגיעים עם דרישות. הם קיבלו בעלות על הנרטיב.

אתגר 3: להחזיק 3 דקות קשב בלי לאבד קצב

שלוש דקות זה נצח בוידאו ברשת. הפתרון הוא לא "לקצר", הפתרון הוא קצב עריכה שמשנה עצימות כל 20-30 שניות.

הסרט בנוי כגלים: פתיחה רחבה (אוויר, מחוות, גדולה), אחר כך צלילה פנימה (קלוז-אפ על טקסטורה, חומר, ידיים), אחר כך שוב פתיחה. הקצב הזה מונע עייפות חזותית ומייצר תחושה של נשימה.

בנוסף, מוזיקת הרקע מאפשרת "עיגון קצבי", ובכל שינוי עצימות מוזיקלי, העריכה מחזירה קשב.

מה שיוצא: נכס חברתי מולטי-פונקציונלי

הסרט הזה לא נועד רק ל-YouTube. הוא מוגש:

- בפתיחת כנסים ואירועי יובל: יצר "וואו מומנט" בפני קהל חיצוני ועובדים - בישיבות דירקטוריון ומשקיעים: מיצב את אקרשטיין כמובילת שוק עם 100 שנות עמידה - כנכס Employer Branding: עובדים ראו את עצמם כחלק מסיפור גדול מהם, וגאוות היחידה עלתה

מיתוג מחדש לא אומר לזרוק את העבר. לפעמים זה אומר לגרום לעבר להיות הנכס הכי חזק שיש לך.