לצלם מה שלא קיים: האמת מאחורי סרט התדמית של LYFE

הבעיה שאף לקוח לא מדבר עליה בפגישה הראשונה

כשנכנסנו לחדר הישיבות של קבוצת אשטרום ודן נדל"ן, הם הניחו לפנינו ספר פרויקט עבה, תכניות אדריכליות ורנדרים. מה שלא הניחו — זה הבניין עצמו. כי הוא לא קיים עדיין.

מתחם LYFE, בלב ה-BBC בני ברק, הוא עדיין קרקע. עדיין כוונה. עדיין חזון על נייר של מישהו. ואנחנו צריכים לגרום לאנשים להרגיש שהם כבר שם.

זו לא בעיה נדל"נית. זו בעיה קולנועית.

שלושה עולמות, שפה אחת

הפתרון שפיתחנו לא היה "נכסה את החסר" — היה "נבנה שלושה שכבות של אמת ונשזור ביניהן":

שכבה ראשונה: האמת הגיאוגרפית צילומי רחפן אמיתיים של האזור — צירי הגישה, הרכבת הקלה, גוש דן מלמעלה. זה קיים, זה אמיתי, זה נותן עוגן של מציאות לצופה. הרחפן לא מצלם מה שיהיה — הוא מצלם למה הפרויקט נולד.

שכבה שנייה: האמת האדריכלית הדמיות 3D מדויקות של המגדלים, הלובי, מתחם EATUP, חניות. לא "רנדר שיווקי" שנראה כמו פוטושופ — הדמיות שנבנו כדי לשבת בתוך חומרי וידאו אמיתיים בלי לצעוק "זה מחשב". כל אור, כל צל, כל חזרה על מרקם — הכל עבד כדי לשאת משקל קולנועי.

שכבה שלישית: האמת הרגשית שטוק וחומרי AI שמחיים את ה-Lifestyle: מי שעובד במרחב כזה, מי שאוכל שם, מי שמגיע בבוקר. זה לא "תמונות מ-Shutterstock שפחות או יותר מתאימות" — זה כוריאוגרפיה של רגש שמחליף את הצילום שלא יכולנו לעשות.

הרגע שבו הבנו שזה עובד

בפגישת אישור גרסה ראשונה, מנהל השיווק של הפרויקט אמר משהו שהפך לציטוט הפנימי שלנו לפרויקט: "אני שוכח שזה עדיין לא בנוי."

זה הרגע שאתה יודע שהסרטון עשה את עבודתו.

כשצופה שוכח שמה שהוא רואה הוא עתיד ולא הווה — זה לא פיקציה. זו אמנות. ואם בדרך זה גם מוכר משרדים — אז עוד יותר טוב.

מה לוקחים משם לפרויקט הבא

כל סרטון נדל"ן שמצלמים בניין קיים מתחיל מנקודת נחיתה. הבניין הוא ה-Hook. המצלמה רק צריכה להיות שם.

כשהבניין לא קיים — אין נקודת נחיתה. יש רק שאלה: מה גורם לאדם לרצות להיות במקום שעדיין לא קיים?

וכשמצאנו תשובה לשאלה הזו, הבנו ש-LYFE לא היה פרויקט נדל"ן בכלל. היה פרויקט של בניית אמון בזמן.