כשהנדל"ן מרגיש: ניתוח סרט התדמית של אשטרום נכסים

הבעיה עם סרטי נדל"ן

סרטי נדל"ן מייגעים. לא בגלל הנכסים — בגלל הגישה.

טסים עם רחפן, מציגים מגדל, מוסיפים מוזיקת אמביאנט, כותבים "איכות שאין שניה לה" — ויוצאים עם סרט שנראה כמו כל שאר סרטי הנדל"ן.

הבעיה: נדל"ן עסקי הוא מוצר שנרכש ברציו, אבל מוצע לרגש. אנשים חותמים על חוזי שכירות ב-20 מיליון שקל על סמך תחושת ביטחון, ותק ועתיד.

הסרט של אשטרום נכסים נבנה להפעיל את הרגש הזה — בשפה קורפורייטית.

הכלל הראשון: ותק אינו מספרים — הוא תמונות

כשמסרים כמו "60 שנות ניסיון" נאמרים בוויס-אובר — הם נשמעים כמו מודעת דרושים. כשאתה רואה עשורים של היסטוריה מתפתחים לפניך בצילומי ארכיון, עם גרפיקת טיים-ליין שמחברת עבר להווה — אתה מאמין לוותק.

בסרט של אשטרום נכסים, שילבנו חומרי ארכיון היסטוריים עם צילומי עכשיו — ואת החיבור ביניהם עשינו ויזואלי ולא מילולי. הצופה עושה את החיבור בעצמו. זה הרבה יותר עוצמתי ממה שספיקר יאמר לו.

הכלל השני: ארכיטקטורה + אנשים = נשמה

הבדיחה המקצועית בתעשייה: "נכסים נראים טוב יותר בלי אנשים."

מבחינה טכנית — נכון. מבחינה שיווקית — הרסני.

חברת נדל"ן עסקית שמוכרת חלל אינה מוכרת מ"ר. היא מוכרת את מה שקורה בתוך המ"ר: ישיבות שמשנות החלטות, חברות שצומחות, קהילות עסקיות שמתפתחות.

בסרט, כל שוט ארכיטקטוני קיבל מקביל של אנשים בפעולה — בפגישה, בהליכה, בשיחה ספונטנית במסדרון. הבניין שוקל כמה שיקול. האנשים בתוכו — זה המותג.

הכלל השלישי: CGI כגשר בין הווה לעתיד

אשטרום נכסים יש פרויקטים שעדיין בפיתוח. איך מציגים נכס שעדיין לא קיים?

שתי גישות שגויות: - רנדרים בלבד — קרים, מנוכרים, לא מאמינים - להסתיר — החמצת הזדמנות שיווקית

הגישה שלנו: שילוב חלק של CGI בתוך חומרי הלייב-אקשן.

כשה-CGI מתחיל ממקום שאתה מכיר — אותה עיר, אותו ציר, אותה אסתטיקת מותג — הקפיצה מ"מה שיש" ל"מה שיהיה" מרגישה אמינה. הצופה לא צריך לנחש את ההבדל.

ניהול הפקה בסקאלה ארצית

הפקה מהסוג הזה דורשת לוגיסטיקה שרוב חברות ההפקה לא מנוסות בה:

מה זה אומר בפועל: - תיאום צילומים בעשרות לוקיישנים בכל הארץ (תל אביב, בני ברק, ירושלים, צפון) — כל אחד עם הרשאות שונות, שוכרים פעילים ואילוצי שעות - צוות רחפן מוסמך עם היתרי טיסה בשטחים עירוניים סגורים - ניהול גישה לנכסים פעילים מבלי להפריע לשוכרים - גיוס ארכיון היסטורי מהתיקים הפנימיים של הלקוח ועיבוד שלו לפורמט HD - סינכרון בין יחידת ה-CGI לצוות הצילום — שתי שפות הפקה שונות שחייבות לדבר אחת עם השניה

האמת: הלוגיסטיקה של סרט כזה מורכבת יותר מהלוגיסטיקה של עסקה נדל"נית ממוצעת.

מה מביאים לשיחת הבריף

כשחברת נדל"ן עסקית מגיעה לשיחת בריף עם חברת הפקות, היא לרוב מגיעה עם שלושה נכסים שהיא הכי גאה בהם ורשימה של "מסרים".

מה שאנחנו עושים: בונים נרטיב לפני שאנחנו בונים שאטליסט.

מי הקהל? מה הוא כבר יודע? מה הוא צריך להרגיש? מה הפעולה שאנחנו רוצים שיעשה אחרי שראה את הסרט?

רק אחרי שיש תשובות לאלה — נבנה את מפת הצילומים.